Життя

  ״מירב, תניחי את השיפוד עכשיו,״ אמרה יעל בקול שקט, אבל כל מי שעמד בחצר שמע אותה. ״זה לא הבית שלך, זה לא הבעל שלך, וזה לא המנגל

“Drop the kebab, Elise,” Hannah said, and the calm in her voice frightened even her. “This is not your garden, not your marriage, and not your place at

  “Put that skewer back right now,” Claire said, her voice low but sharp enough to cut through the smoke. “This is not your house. He is not

חצי שנה מכרתי את החיים שלי כדי להציל את אחותי מסרטן. את הצמיד של אמא מכרתי ראשונה. אחר כך את העגילים שקיבלתי לחתונה. אחר כך לקחתי הלוואה קטנה,

The woman stopped me beside the reduced shelf at Dunnes. I had two tins of soup in my basket, a loaf of brown bread, and a packet of

For six months, I sold pieces of my life to save my sister from cancer. I sold my mother’s pearl earrings first. Then my winter coat. Then the

“אל תצעקי. את חייבת לדעת את האמת.” הקול הגיע מהמושב שלידי באוטובוס האחרון מתל אביב לרמת גן. בחוץ ירד גשם דק, כזה שמלכלך את החלונות בפסים אפורים, ובפנים

The bus was half-empty, fogged with rain and tired people going home, when a stranger sat down beside me and said my name. “Anna. Don’t turn around too

“Don’t scream. You need to hear the truth.” The voice came from the seat beside me, low and cracked, almost swallowed by the hiss of the evening bus

  בגיל שבעים ושלוש בעלי הביט בי כאילו הייתי רהיט ישן שאין לו עוד מקום בבית. לא כאילו הייתי האישה שחיה לצדו כמעט חמישים שנה. לא כאילו הייתי